<h1>האורה לרש"י סימן נ"ז</h1>
<h2>דף טו.</h2>
וקיימא לן דישראל מצווה על שביתת בהמתו וחיה ועוף דיליה, וגם הם כרגלי הבעלים שאין להם רשות להניחם לילך ולשתות [מים] ולא לשום מידי חוץ למקומו, והלכך אסור לו לבר ישראל לאושילו ולאוגירו בהמתו לגוי אפילו קודם שבת. [אלא אם כן היתה במקום קרוב דמהדריה ליה ניהליה ערב שבת] עם חשיכה. ואם תאמר כיון דאושילה או אוגרה קנייה וקיימא לה ברשותיה לענין שביתת שבת, לא מצית אמרת, חדא דשכר שבת קא שקיל, ועוד דבהמה שם בעלים עליה ואילו היכא דאוגרה ישראל לבהמתו לגוי לארבעה או לחמשה ימים כי היכי דניהדריה ניהליה בערב שבת עם חשיכה, ועבר ההוא גוי על דעתו או דאזיל לארעא רחוקא ולא מצי ישראל למיסבה מיניה האי שבתא, אסור למישקל מיניה אגר שבתא.
<h2>דף כא:</h2>
והיכא דאגר ישראל בהמתו לישראל חבירו ואמר ליה על מנת דליתן ליה כל תלתין יומא דקיימא ההוא בהמה גביה [אגרא דינרא לכל יומי ומשכה ההוא בהמה גביה] יומין טבא. מהו למישקל מיניה אגר תלתין יומין והרי אית בהון [ארבע] דינרא דארבע שבתות, הכי דיניה אי אמר ליה יומא בדינרא, אף על גב דכל ישראל שובתי שבת [הם] ובהמתותיהן [שובתת] עמהן, אפילו הכי מיחזי כשכר שבת ואסור, ואי אמר ליה בהבלעה, כגון דאמר ליה שבעה דינרים תתן לי בכל שבת ושבת, או תלתין [דינרין] בכל ירחי שרי, דהבלעה משרא שרייא, והני מילי בבהמה של ישראל דמצווה על שביתת בהמתו, אבל אי אוגר איניש או אשאיל ספינתיה לגוי לשבעה או לעשרה ימים וקא מסגיא ההוא ספינתא בשבתא לית לן בה. דאי משום שביתת [כלים] לא חיישינן לשביתת כלים, אלא היכא דעבדי מלאכה ברשותיה דישראל אבל אי אושלינהו מקמי שבתא ועבדי מלאכה ברשותיה דגוי לית לן בה משום שביתת כלים ואי משום שנקראת על שמו [לא] דמיא למרחץ [דמרחץ] משום הכי אסור בארושותא דמרחץ לא עבדי אינשי ונקראת על שמו, אבל ספינה לא נפקא מכלל שאר כלים ואינה נקראת על שמו ומותר.
וישראל וגוי שהם שותפים במלאכה ושותפות כלים וסחורה, משפט אחד להם, ועיקר שיתנו מתחילה שלא יגע [ישראל] בשכר שבת כל עיקר, ואין לחוש לשביתת כלים אלא במקום קבוע כמרחץ ובית הבד ובורני וריחים בזמן שהיה אחד מהן של ישראל כולו מפני שהוא קבוע נקרא על שם ישראל [וכשהגוי עושה בו] מלאכה בשבת יש שם חילול השם בדבר, אבל כלים המטלטלין ממקום למקום, שכיון שהוא ביד גוי וברשות גוי הן מערב שבת מבעוד יום, אף על פי שהן כולן של ישראל, אם עשה גוי מלאכה בהם בשבת, אין בכך כלום מפני שאין נקראין אלא על שמו, וכל שכן שבשותפות גוי וישראל שאם גוי עושה בהם מלאכה אין בכך כלום, דליכא שביתת כלים אלא ישראל עצמו שלא יעשה בהן מלאכה בכלים שלהן, וכן הלכה. וישראל שיש לו בית ריחים של מים ונותן אותו לגוי בקבלנות מותר, משום דכיון שהשכירו לגוי קנאו גוי דשאלה קניא אגרא קניא דהלכה כבית הלל דלית להו שביתת כלים. וריחים של ישראל חוץ לתחום מותר ליתן אותו בקבלנות לגוי, אף על פי שטוחן בו גוי בשבת דהלכה כבית הלל.
